הרציונל והאינטרס שבהליך פשיטת רגל

הליך פשיטת רגל הוא אינטרס של ציבורי והוא חלק בלתי נפרד מהחיים הכלכליים המודרניים. הן הרשויות (הוצאה לפועל) והן נושיו של החייב בעלי אינטרס מובהק בהליך זה כיוון שבאמצעותו יוכלו להגיע להסדר עם החייב בנוגע לתשלום חובתיו כלפיהם. כמו כן, לציבור קיים אינטרס בהליך זה כיוון שבכך מתאפשר מתן הזדמנות שנייה לאנשים ובכך ניתן לעודד פעילות עסקית.

הגשת בקשה לפשיטת רגל –

כאמור,הליך פשיטת רגל (חדלות פירעון) נפתח בעת הגשת בקשה בכדי לקבל צו המכונה "צו לפתיחת הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי" (צו כינוס בשמו הקודם).

הבקשה יכול ותוגש ע"י נושה של החייב או ע"י החייב עצמו או מייצגו ובתנאי שיעמוד בכל התנאים הבאים:

1. נמצא במצב של חדלות פירעון או שקבלת הצו תסייע לו שלא להגיע למצב זה.
2. חובותיו עולים על 150,455 ש"ח.
3. הוא בעל זיקה לישראל, לפי אחד או יותר מהתנאים הבאים:
   • מרכז חייו, בזמן הגשת הבקשה, הוא בישראל.
   • מרכז חייו בחצי השנה שלפני הגשת הבקשה, היה בישראל.
   • הוא מנהל עסק/ים בישראל בזמן הגשת הבקשה.
   • יש לו נכס/ים בישראל בזמן הגשת הבקשה.

את הבקשה לקבלת צו לפתיחת הליכי חדלות פירעון יש להגיש אל הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי (הכונס הרשמי) וכן להסדיר תשלום אגרה בסך 1,600 ש"ח (נכון ל-2020) עבור הגשת הבקשה (ניתן להגיש את בקשה לפשיטת רגל מקוון).

צו כינוס נכסים (צו לפתיחת הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי): הקפאת הליכים –

בקשה לפשיטת רגל (חדלות פירעון) שהוגשה ע"י נושה של החייב, או ע"י החייב עצמו, אינה לכשעצמה מספיקה על מנת להחזיר על החייב כפושט רגל. לאחר הגשת הבקשה, בהנחה והיא מתקבלת, ביהמ"ש נותן צו כינוס.

צו כינוס, מטרתו היא הקפאת כל ההליכים כנגד החייב, הגנה על נכסי החייב ומתן פיקוח על הנכסים וההליך באמצעות הכונס הרשמי. מרגע שניתן ע"י ביהמ"ש צו כינוס נכסים, הרי שהנושים של החייב לא יכולים לפעול לגביית החוב באופן עצמאי או לפתוח בהליכים משפטים שלא במסגרת הליך פשיטת הרגל שנפתח. צו כינוס הנכסים יינתן לרוב לאחר דיון בו נכח החייב.

אפשר לראות במתן הצו, מעין יצירת תקופת "חסד", בו ביהמ"ש ייבחן האם תיתכן פשרה או הסדרה של החוב בין החייב לנושים שלו או האם בכל זאת יוכרז החייב כפושט רגל.

חשוב לציין – נושה מובטח אינו כפוף לצו הכינוס והוא יכול להמשיך לפעול לגביית החוב שלו מחייב שניתן לגביו צו כינוס. יחד עם זאת, המשך פעולות הגבייה של הנושה המובטח ייעשו לאחר קבלת רשות מביהמ"ש.

הטלת מגבלות על החייב לאחר מתן צו כינוס נכסים – מרגע שניתן צו הכינוס, יכול ביהמ"ש להטיל על החייב מספר מגבלות, בניהן: מתן צו תשלומים, הגשת דו"חות, עיכוב יציאה מן הארץ ועוד.

חקירת החייב והגשת תביעות חוב –

לאחר שניתן צו כינוס נכסים, הכונס הרשמי או המנהל המיוחד שמונה ע"י ביהמ"ש, נדרש לחקור ולכתוב חוות דעת לגבי מצבו של החייב. לצורך הגשת הדו"ח, מבצע המנהל המיוחד חקירה בעניינו של החייב – הכנסותיו, נכסיו, כושר השתכרותו ועוד. על החייב ועל כל מי שנדרש לחקירה, חלה החובה לשתף פעולה. באם החייב או מי מטעמו לא ישתפו פעולה, יכול ביהמ"ש להחליט על ביטול ההליך.

לאחר סיום החקירה, יגיש המנהל המיוחד את הדו"ח שכתב, וזאת לקראת השלב הבא בהליך, שלב הדיון בבקשה פשיטת הרגל. חוות הדעת תכלול: מהן הנסיבות שהביאו את החייב למצב הכלכלי בו הוא נמצא, פירוט האם ומהם הליכי הוצל"פ שנעשו כלפי החייב, מידת שיתוף הפעולה מצד החייב או מי מטעמו ועוד.

במקביל להליך החקירה ע"י המנהל המיוחד, לאחר מתן צו הכינוס רשאי הנושים של החייב להגיש את תביעות החוב שלהם כנגד החייב. תביעות החוב יוגשו למנהל המיוחד שמונה ע"י ביהמ"ש. את תביעות החוב יש להגיש תוך 6 חודשים מיום מתן צו הכינוס.

דיון והכרזה בבקשה לפשיטת רגל –

לאחר מתן צו הכינוס, ביצוע החקירה ע"י המנהל המיוחד שמונה וכן לאחר הגשת תביעות החוב נגד החייב ע"י הנושים, נקבע מועד לדיון בבקשה לפשיטת רגל.

בדיון זה, שיכול ויהיה קצר (במידה והחייב הגיש את הבקשה בעצמו ושיתף פעולה עם פעולותיו של הכונס הרשמי), יכול ביהמ"ש להכריז על החייב כפושט רגל וכן להעניק לו צו הפטר המותנה בביצוע תוכנית הפירעון שניתנה במסגרת הליכי פשיטת הרגל.

מועד הדיון בבקשה ייקבע לרוב כ-18 חודשים מיום מתן צו הכינוס, זאת על מנת לאפשר למנהל המיוחד לבצע את בדיקותיו וכן על מנת לאפשר לנושים של החייב להגיש תביעות חוב. אל הדיון יוזמנו המנהל המיוחד וכן הנושים שהגישו תביעות חוב נגד החייב.

תוצאות הדיון יכולות להיות: הכרזה על החייב כפושט רגל ומתן הפטר מותנה, דחיית הבקשה או מתן הפטר לאלתר. במידה ובמסגרת הדיון החליט ביהמ"ש להכריז על החייב כפושט רגל, יתן ביהמ"ש צו פשיטת רגל ויעביר את נכסיו ורכושו של החייב לידי נאמן אז יהיה אמון על ביצוע תוכנית הפירעון שנכתבה ע"י המנהל המיוחד. כאמור, הכרזה על חייב כפושט רגל, מביאה עימה מספר מגבלות בניהן: מגבלות על ניהול חשבון בנק, מגבלות על שימוש בכרטיסי אשראי וצ'קים, הגבלה על הקמת תאגידים ועוד.

קבלת הפטר ויציאה "לחיים חדשים" –

הליך סגירת חוב והכרזה על פשיטת רגל, הינו הליך מורכב אשר לו יתרונות וחסרונות רבים. מדובר בהליך ארוך, אשר יכול להימשך מספר שנים, על החייב מוטלות מגבלות שונות ובאופן כללי, מדובר בהליך "לא נעים" אשר גובה מחיר כלכלי ונפשי גבוה.

יחד עם זאת, בסוף ההליך, מגיעים "לדובדבן שבקצפת" – מתן צו הפטר.

צו ההפטר הוא צו שניתן ע"י ביהמ"ש ובעצם פוטר את החייב מכלל חובותיו. ההפטר ניתן לגבי כל חוב שנוצר לחייב לפני הליך פשיטת הרגל פרט לחובות שאין חל עליהם צו ההפטר (מזונות, קנסות ועוד). חשוב לציין, חייב שניתן לגביו צו הפטר, מחוייב בסיוע לנאמן בתיק פשיטת הרגל, למימוש נכסיו ולחלוקתם לנושים. הפטר יכול להיות הפטר מותנה או הפטר לאלתר.

הפטר מותנה – הפטר אשר קובע תנאים מסויימים שעל החייב לעמוד בהם על מנת שיוכל לקבל את צו ההפטר.

הפטר לאלתר – הפטר שנכנס לתוקפו מיד במועד מתן הצו לאחר הכרזת החייב כפושט רגל.